יום רביעי, 2 בדצמבר 2009

למידה בעבר ובהווה

במסגרת הקורס סוגיות במדיניות החינוך, דנו בנושא תוכניות הלימודים החדשות. ד"ר אלעד פלד סיפר על כך שבעבר כאשר הוא למד, למדו פרקים רבים בתנ"ך בע"פ, הידע הכללי והעושר הלשוני בעברית נובע ברובו משיטת לימוד זו. כיום לא יעלה על הדעת לתת לתלמידים ללמוד בע"פ, התפיסה החדשה לא דוגלת בדרך זו ללימוד החומר.
נושא זה פתח לי פתח למחשבה על צורת הלימוד כיום, בבתי הספר הולכים לקראת התלמידים. המיקוד לבגרות מגביל את הידע אותו רוכשים התלמידים. המורים מלמדים אך ורק ע"פ המיקוד ופרקים שלמים, של ידע אינם נלמדים.
תופעות אלו יוצרות אצל התלמידים עולם צר עם ידע חסר, במקצועות רבים חסר רצף הדברים. איזה בוגר אנו מעוניינים ליצור? איזה דור אנו מגדלים?. כאשר צופים בתוכניות הידע בטלוויזיה, עולות שאלות אלו. לעיתים קרובות אני מרגישה בושה כאשר נשאלת שאלה בידע כללי ובוגרי מערכת החינוך שלא מזמן סיימו 12 שנות לימוד אינם יודעים לענות עליה.
בפיתוח תוכניות הלימודים החדשות יש לדעתי לתת את הדעת על תוצאות אלו, אולי לא לחזור לצורת הלמידה הישנה, אך לדעת לנצל את הטכנולוגיה בכדי ליצור בוגר משכיל בעל ידע ושפה עשירה.

2 תגובות:

Unknown אמר/ה...

שלום טלי. שמי שרון ואני תלמידת תואר ראשון במל"א. במסגרת עבודה שנתנה לנו בחרתי להגיב הפוסט שלך ועל תובנותיך בנושא למידה בעבר ובהווה. אמירתו של ד"ר פלד מעניינת, וכמי שלמדה איתו קורס אחד אני מעריכה מאוד את הידע והתובנות שלו. אני סמכימה איתך שקיימת בעיה לא פשוטה בידע שרוכש תלמיד לאורך לימודיו. אך אני לא בטוחה שלמידת תורה בעל פה היא הפתרוןבימינו. לדעתי ככל שהתלמיד ייפתח לעולמות חדשים, בין היתר למידה באמצעות האינטרנט, עולמו יתרחב עוד יותר והוא יהיה מוכן בצורה טובה יותר לקראת עתידו. עם זאת אני חייבת לומר כי אינני נבהלת מהמיקוד בבגרויות או מקיצוצים אחרים, תפיסת העולם ופתיחת האופקים של התלמיד אותה הוא רוחש בבית הספר חשוב לטעמי לא פחות. אגב, אזכיר כי אני אשת חינוך וגם לא עתידה לעסוק בכך.

btaly אמר/ה...

שלום שרון
אני שמחה שבחרת להגיב לפוסט בנושא, את צודקת אי אפשר לחיות בעבר, יש להתקדם הלאה ולהתאים את עצמנו לדור החדש. אך תמיד עלינו לזכור שההתאמה אינה אומרת ויתור. אסור לנו לותר לתלמידנו, עלינו לדרו מהם דברים המתאימים לדרכי הלמידה החדשות.