הפער הדיגיטלי
"הפער בין מי שיש להם גישה לICT ויודעים להשתמש בהם ולנצלם לבין מי שאין להם גישה לאמצעים אלו ואינם יכולים להשתמש בהם לתועלתם" (ד"ר עוזי מלמד).
למרות שנראה היום לרובנו, שלא נוכל לחיות בנוחות ללא המחשב, עדיין קיימות חברות ומגזרים להם המחשב אינו מובן מאיליו. מחירי המחשבים אומנם ירדו והוא נהפך למוצר עממי, הטכנולוגיה נעשתה זמינה, אך לא לכולם.
ע"פ ד"ר גוסטבו מש- מדינות המערב החלו לחשוש שהטכנולוגיה שמטרתה לקדם את האוכלוסייה עלולה מצד שני להרחיב ולהדגיש פערים שקיימים החברה.
בישראל פערים אלו יבואו לידי ביטוי בפער הסוציואקונומי ועשויים להתחדד בפער הגדול בין המרכז לפריפריה – בין הגלעין לשוליים. ע"פ רחל ברוך הבעיה העיקרית היא בניצול המחשב במערכת החינוך ישנם בתי ספר שלהם תמיכה טכנית צמודה ההכרחית לתפעול המחשבים בעוד לאחרים אין. מה שמגדיל ומעצים את הפערים מכיוון שבגלעין, מרכז הארץ, ישנה זמינות גדולה יותר של תמיכה טכנית, בעוד שבשוליים זמינות זו יורדת.
ד"ר גוסטבו מש מבחין בין נגישות לשימוש, שני מושגים אלו אינם זהים, במקרים רבים קיימת נגישות למחשב ולאינטרנט במשק בית, אך חלק מחברי משק הבית לא עושים בו שימוש כלל.
לרוב פער הגילים מדגיש את הפער הדיגיטלי בתוך משק הבית, הילדים הם אלו ששולטים במערכת הטכנולוגית ואלו היודעים להפעילה בצורה הטובה ביותר, וככול שהגיל עולה יורדת הגישה למחשב.
אך לא רק הגיל הוא הסיבה לפער, גם בתוך בתי הספר ישנן פערים בין תלמידים, מה שלעיתים מגדיל את הפערים הלימודיים בין תלמידים. בבתי ספר רבים נמצאים חומרי הלמידה והתרגול באתרים בית ספריים, תלמידים שלהם אין גישה מתמדת למחשב ולרשת, לעיתים נותרים ללא מענה, מה שמגדיל את הפער הלימודי.
ע"פ סקר של הועדה הלאומית לטכנולוגיה שנערך בשנת 2004 (ע"פד"ר גוסטבו מש) ניתן לראות כי בישראל קיים פער דיגיטלי והוא עמוק יותר בקרב בעלי השכלה נמוכה, מבוגרים ודתיים. ע"פ הנתונים בשטח נראה שפער זה הולך וגדל, קיימים בתי אב רבים להם אין עדיין גישה למחשב וכל שכן לרשת.
הפער הדיגיטלי קיים אך קובעי המדיניות רואים במערכת החינוך את התשובות לצמצום הפער ע"פ רחל ברוך אי אפשר להכניס טכנולוגיה ללא הכשרה יעילה של אנשי חינוך, ללא הכשרה זו אנו רואים שבמרבית בתי הספר בארץ השימוש במחשב אינו מרכזי.
מקורות:
http://hevra.haifa.ac.il/
http://onlineacha.macam.ac.il/news/wellldone.asp?topic=5
"הפער בין מי שיש להם גישה לICT ויודעים להשתמש בהם ולנצלם לבין מי שאין להם גישה לאמצעים אלו ואינם יכולים להשתמש בהם לתועלתם" (ד"ר עוזי מלמד).
למרות שנראה היום לרובנו, שלא נוכל לחיות בנוחות ללא המחשב, עדיין קיימות חברות ומגזרים להם המחשב אינו מובן מאיליו. מחירי המחשבים אומנם ירדו והוא נהפך למוצר עממי, הטכנולוגיה נעשתה זמינה, אך לא לכולם.
ע"פ ד"ר גוסטבו מש- מדינות המערב החלו לחשוש שהטכנולוגיה שמטרתה לקדם את האוכלוסייה עלולה מצד שני להרחיב ולהדגיש פערים שקיימים החברה.
בישראל פערים אלו יבואו לידי ביטוי בפער הסוציואקונומי ועשויים להתחדד בפער הגדול בין המרכז לפריפריה – בין הגלעין לשוליים. ע"פ רחל ברוך הבעיה העיקרית היא בניצול המחשב במערכת החינוך ישנם בתי ספר שלהם תמיכה טכנית צמודה ההכרחית לתפעול המחשבים בעוד לאחרים אין. מה שמגדיל ומעצים את הפערים מכיוון שבגלעין, מרכז הארץ, ישנה זמינות גדולה יותר של תמיכה טכנית, בעוד שבשוליים זמינות זו יורדת.
ד"ר גוסטבו מש מבחין בין נגישות לשימוש, שני מושגים אלו אינם זהים, במקרים רבים קיימת נגישות למחשב ולאינטרנט במשק בית, אך חלק מחברי משק הבית לא עושים בו שימוש כלל.
לרוב פער הגילים מדגיש את הפער הדיגיטלי בתוך משק הבית, הילדים הם אלו ששולטים במערכת הטכנולוגית ואלו היודעים להפעילה בצורה הטובה ביותר, וככול שהגיל עולה יורדת הגישה למחשב.
אך לא רק הגיל הוא הסיבה לפער, גם בתוך בתי הספר ישנן פערים בין תלמידים, מה שלעיתים מגדיל את הפערים הלימודיים בין תלמידים. בבתי ספר רבים נמצאים חומרי הלמידה והתרגול באתרים בית ספריים, תלמידים שלהם אין גישה מתמדת למחשב ולרשת, לעיתים נותרים ללא מענה, מה שמגדיל את הפער הלימודי.
ע"פ סקר של הועדה הלאומית לטכנולוגיה שנערך בשנת 2004 (ע"פד"ר גוסטבו מש) ניתן לראות כי בישראל קיים פער דיגיטלי והוא עמוק יותר בקרב בעלי השכלה נמוכה, מבוגרים ודתיים. ע"פ הנתונים בשטח נראה שפער זה הולך וגדל, קיימים בתי אב רבים להם אין עדיין גישה למחשב וכל שכן לרשת.
הפער הדיגיטלי קיים אך קובעי המדיניות רואים במערכת החינוך את התשובות לצמצום הפער ע"פ רחל ברוך אי אפשר להכניס טכנולוגיה ללא הכשרה יעילה של אנשי חינוך, ללא הכשרה זו אנו רואים שבמרבית בתי הספר בארץ השימוש במחשב אינו מרכזי.
מקורות:
http://hevra.haifa.ac.il/
http://onlineacha.macam.ac.il/news/wellldone.asp?topic=5
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה